יותר מאלף בני אדם הגיעו היום (שני) לבית העלמין של ניר עוז להלוויתו של אליהו (צ’רצ’יל) מרגלית, מגדל הבקר המיתולוגי של הקיבוץ, שנרצח על ידי מחבלי החמאס בשבעה באוקטובר, נחטף לעזה וגופתו הושבה לישראל ביום שישי. צ’רצ’יל, בן 75, נשוי לדפנה, הותיר אחריו שלושה ילדים ושלושה נכדים. אחת מבנותיו היא נילי מרגלית, שנחטפה לעזה והוחזרה מהשבי אחרי 55 ימים במסגרת עסקת החטופים הראשונה. צ’רצ’יל נודע באהבתו לטבע ולבעלי חיים ובמיוחד לסוסים שלו ולימד דורות רבים של ילדי הקיבוץ לרכב.
נילי מרגלית ספדה לאביה באשכבה בין השאר במילים: “על כל קעקוע חדש שעשיתי, היית אומר לי איכס, וזה מעולם לא הפריע לי. מיד כשחזרתי מהשבי הרגשתי שאני צריכה לצרוב את האסון הזה על גופי. שלא יישאר חרוט לי רק בנפש. ממש כמו שידעתי שלא היית אוהב את זה, גם ידעתי שהיית מקבל את זה. כמו שתמיד קיבלת אותי. וכך, בעדינות, ובדיו קעקועים מיוחדת, אתה צרוב על לוח לבי”.
”מאז השבת ההיא אני מרגיש שאין לי מילים לתאר את מערבולת הרגשות שמתחוללת בי. חשבתי שצריך להמציא מילים חדשות בשפה העברית כדי לתאר פה במדוייק מה שקורה פה בשנתיים האחרונות. בהתחלה סרבתי להשתמש במילה נחמה. איזה נחמה אפשר למצוא באסון כל כך גדול, שבו איבדתי לא רק אותך אלא גם חברים קרובים ללבי, שהיו חלק בלתי נפרד מחיי, את הבית הפרטי שלי שנשרף, את הקיבוץ הכל כך יפה שלנו. אבל עם הזמן שעבר והטירוף הבלתי נגמר של השנתיים האחרונות, הבנתי שאני יכולה למצוא נחמה בכך שהלכת מאיתנו כל כך מוקדם בבוקר, שלא סבלת, שלא ראית את הזוועות את ההרס ואת ההפקרה שהייתה שם באותו היום ועוד הרבה ימים אחריו. שמבחינתך הקיבוץ האהוב נשאר כמו שהכרת אותו. כבר שנתיים שהכאב בונה לו בית לתוך לבי. שני חדרי הלב כאילו התרוקנו וחלל גדול של היעדר וחוסר תופס עכשיו מקום מרכזי. העצב השתלט על העליות וחלונות של געגועים שלא מוצאים מנוח נפתחים כל הזמן בחיים החדשים האלה”.
Source: news.walla.co.il